לכבוד יום החינוך הבינלאומי שחל לפני שבוע ב- 24.1.20, יצאתי לברר מה קרה למודל המשפחה? למה הורים היום מרגישים מבולבלים? והאם עשינו אאוטסורסינג לחינוך ילדינו לרשתות החברתיות? תחושת אשם הורי קלה.....? תרגישו טוב, אתם ממש לא לבד!
הורים בסרט, ילדים בסטורי
Photo by McKaela Lee on Unsplash
בעשורים האחרונים שינויים רבים מתרחשים במודל המשפחה,
מה שמשפיע על התפיסה שלנו בנוגע לחינוך הילדים שלנו –
מה אנחנו מאמינים ובוחרים שיהיה באחריותינו,
כחלק מהתפקיד ההורי שלנו,ומה, קצת פחות...
חשוב להבין, הנחיצות בנו והנוכחות שלנו, כהורים מעורבים, לא השתנתה.
הורים וילדים בשנת 2020 - יחסינו לאן?!
Photo by Devin Avery on Unsplash
אז דווקא עכשיו, ויותר מתמיד,
אתם ההורים, הגורם הכי משמעותי בחינוך הילדים.
מודל הסמכות ההורית
אז הורים יקרים, אתם כנראה כבר יודעים שאתם דמויות החינוך המשמעותיות ביותר בעבור ילדיכם, אבל אולי גם אתם מרגישים שמשהו השתנה במודל הסמכות ההורית?
אולי באופן בו אתם מתנהלים אל מול הילדים?.
מבנה ההורות עבר ועובר גלגולים ומשפיע על הדרך בה אנחנו כהורים בוחרים לחנך.
עבר הווה עתיד
בעבר, ההורות הייתה הרבה יותר סמכותנית, כזו המעוגנת בהיררכיה וביראת כבוד.
הגבולות היו מאוד ברורים, ולפעמים באו על חשבון היחסים הטובים עם הילדים.
ילדים שגדלו להורות סמכותנית ייתכן ואמרו לעצמם ובליבם –
"כשאני אהיה גדול אני אגדל את הילדים שלי אחרת...".
הורות בשינוי - כתנועת מטוטלת
מה שקרה, הלכנו קצת לקיצון השני.
הפכנו להיות הורים שרוצים ילדים מאושרים, והתבלבלנו. המחשבה שהובילה הייתה - ילד מאושר זה ילד חופשי,
וחופשי - זה אומר ללא גבולות.
בעצם, נתנו לילדים חופש אבל שכחנו את הגבולות,
גם שכחנו ללמד אותם לקחת על עצמם אחריות ועצמאות.
וכמו שאתם כבר מבינים...זה מדרון חלקלק מאוד.
נוצר מצב שהורים נתנו ונותנים לילדים היום -
חופש ללא גבולות, מכוונות טובות, העיקר שיהיה מאושר.
ילד מאושר?! של מי האחריות?
ופה אני מעלה שאלה פילוסופית -
האם אני כהורה יכול להיות זה שאחראי על האושר של הילד שלי?
האם זה חלק מהתפקיד שלי?
האם יש לי בכלל שליטה אם הוא יהיה אדם מאושר?!
זהירות, ספוילר - אז זהו, שלא! זו רק פיקציה.
כהורים, אין לנו כלל שליטה על הילדים שלנו,
מה שכן יש לנו, זו רק יכולת השפעה.
נוצר מצב ש - רציתי לעשות טוב, שהילד שלי יהיה מאושר.
אך המצב רק נהיה פחות טוב, על משקל - "הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות".
כעת אתם מבינים איך הגענו עד הלום,
הבלבול ההורי הלך וגבר, והסמכות ההורית נשחקה.
להילחם – או – לוותר?! לא ולא!
זה לא או להילחם - או לוותר, זה לייצר יחסים
ההורות שבאמצע
ההורות שנמצאת באמצע, זוהי הורות דמוקרטית עם סמכות חדשה,
כזו הרואה את הילד בגובה העיניים,
שמטרת העל שלה היא יחסים טובים, יצירת שיתוף פעולה, עידוד לעצמאות ואחריות ונתינת תחושת ערך לילד מעצם יכולתו לתרום ולהועיל בבית, בלי לוותר על הגבולות.
הסמכות החדשה מושגת מעצם זה שהיחסים טובים והילד יכול לסמוך עלינו,
ולא מתוך עמדה של כח ויראת כבוד.
זו הורות המאפשרת חופש בתוך הגבולות.
על כל הללו דרך אגב עובדים בהדרכת ההורים, בעזרת כלים אפקטיביים ששמים את היחסים במרכז.
ההורות שבאמצע, מובילה ומנהיגה
חופש בתוך הגבולות הדרך להורות מובילה ומנהיגה ולא נגררת ותגובתית, נסמכת על ערכים שאנחנו רוצים וצריכים להוביל ולחנך לאורם.
אם ערך חשוב לנו, כמו לדוגמא עצמאות ואחריות – אנחנו צריכים לשווק אותם בבית,
ללמד אותם מגיל צעיר, לאפשר להתנסות בהם,וגם להיות המודל שלהם, לדבר ולעשות אותם. אנחנו לא יכולים לצפות שילדים פשוט יאמצו את הערכים שחשובים לנו.
אתגרי ההורות העכשווית
מירוץ אינסופי
הורים במירוץ זמן הורה – ילד איננו מובן מאליו במירוץ החיים שכולנו מרגישים היום.
אנחנו עובדים יותר שעות, מוקפים גירויים והפרעות בקשב גם בזמן שאנחנו עם הילדים, מבזבזים שעות יקרות בפקקים, ושרויים בלחצים מכל הכיוונים.
בנוסף לזה, מצטרפת מציאות החיים היום, בה יש צמצום במעגלים ובקשרי קהילה חזקים, כך שהרבה הורים היום מרגישים בודדים בהורות.
בקיצור, החיים הפכו אינטנסיביים. אם אתם הורים – חווית המירוץ איננה זרה לכם.
ילדים ברשת ילדים היום חשופים לגירויים, פיתויים וסכנות יותר מאי פעם מבכל ההיסטוריה האנושית. הם מופצצים בתכנים וגירויים גם בביתם, בשעות הקטנות של הלילה,
ולפעמים אפילו מתחת לשמיכה בחדר החמים והפרטי שלהם.
זה פולש לכל מרחב ואין לנו על כך תמיד שליטה.
"אאוט סורסינג" הורי
ההורים בסרט – הילדים בסטורי הרשתות החברתיות והאינטרנט יצרו החלשה היסטורית במעמד ההורה כמחנך.
בעבר, ההורה והמורה היו מקור הסמכות, הידע, החוכמה, הניסיון וההבנה של מה נכון ומה לא.
היום, המצב התהפך לחלוטין, הרשתות והאינטרנט הפכו למקור הסמכות בעבור הילדים. ובואו לא נתבלבל, הם גם שולטים בהם יותר טוב מאיתנו.
זוהי נקודת משבר וכרסום מעמיק במעמד ההורה-כמחנך.
בנוסף, אנחנו כהורים הפכנו למפוחדים אל מול הסכנות הקיימות ברשת ולפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו חסרי אונים אל מולן.
עם הזמן, התחושה היא שאנחנו הופכים לפחות ופחות רלוונטים בעבור הילדים שלנו, וזו סכנה ממשית למודל ההורי ולסמכות ההורית.
הורה מתערב או הורה מעורב? דבר בולט נוסף שקורה היום - אנחנו מעלים על נס את ערך הפרטיות,
כך שכהורים היום, אנחנו די מבולבלים.
האם עלינו להיות הורים מעורבים או מתערבים?
האם החדר של הילד זה החדר שלו?
האם אני צריך לפגוש את כל החברים שעמם הילד מסתובב?
האם הטלפון ומה שקורה בקבוצות וברשתות הדיגיטליות זה מחוץ לתחום או שזה באחריותי? זו התמודדות הורית לא פשוטה!
Photo by Fallon Michael on Unsplash
הורים אנלוגיים, ילדים דיגיטליים
התרופפות מעמד המחנך אנחנו רואים החלשה גוברת במעמד המורים וההורים, דמויות החינוך של הילד.
לזה מצטרפת הביקורת החברתית הקיימת על ההורה.
אז בואו נשים את זה כבר עכשיו על השולחן, אנחנו חברה (די) ביקורתית.
מי לא מכיר את זה, מהרגע שהתינוק המתוק שלנו הגיע לעולם לכל אחד כבר היה מה להגיד לנו, אם זה על איך כדאי לנו לנהוג ומה לעשות. אז מה אפשר לעשות?
אל תעשה לחברך (ההורה) מה ששנוא עליך
חשוב שניקח אחריות אישית וחברתית ונבין שכל אחד מחנך ונוהג אחרת,
וזה בסדר גמור. כיום, ההערות מהסביבה נפוצות מאוד,הבעיה איתן -
שהן מחלישות את תחושת המסוגלות ההורית שלנו, בכל שלב בהורות.
להיות הורה - להצמיח עמוד שדרה הורי כדי להתמודד עם כל הללו, ההורה היום, יותר מאי פעם, צריך להצמיח עמוד שדרה הורי. זהו תהליך מודעות איטי ובלתי פוסק שרצוי שיתחיל כבר מרגע הלידה.
השאיפה היא שעם הזמן עמוד השדרה ההורי יהפוך ליציב ואיתן, ישר וברור - להורה.
זה ייקח זמן, יהיו כאבי צמיחה, ייתכן ובדרך יהיו פניות ימינה או קצת שמאלה,
אך בעבודה ממוקדת, אם בהדרכת ההורים, עמוד השדרה יהיה יציב ואיתן, ומעוצב בדרכו הנכונה לכל הורה.
וכבר הבנתם, זה מאוד – סובייקטיבי. זה לא יעבוד אם לא נתחבר למה נכון בעבורנו, להורות שלנו.
You are Good Enough, Parent!
ולידציה הורית
היום מאוד בולט הצורך האנושי של כולנו להרגיש ולהיות הורים טובים.
כולנו עושים טעויות, כולנו רוצים ללמוד, השאלה היא מה אנחנו עושים עם זה בפועל?
התחושה היא שהיום, הורה צריך יותר מתמיד וולידציה בשני אופנים:
האחד, לדעת שאני בכיוון הנכון לי, והשני, שמישהו יראה את הקושי, את החרדה, את התחושות הקשות שעולות לפעמים לגבי הילדים שלי ולקבל על זה לגיטימציה.
צריך כפר שלם
אם פעם אמרו – צריך כפר שלם לגדל ילד,
אז היום המודעות עולה - שאישה ואיש הם לא כפר שלם,
הם רק אמא ורק אבא, והם בסך הכל בני אדם,
והם לא מושלמים אבל עושים את הכי טוב שלהם.
"אישה ואיש הם לא כפר שלם,
הם רק אמא ורק אבא, והם בסך הכל בני אדם,
והם לא מושלמים אבל עושים את הכי טוב שלהם"
אל תעמדו מנגד
אז הורים יקרים, ילדים היום, יותר מתמיד, מוצאים את עצמם מפרשים את המציאות שלהם בעצמם.
מה זה אומר? שאנחנו כהורים לא יכולים לעמוד מנגד, זה לא אומר שאנחנו צריכים להיות הורים מתערבים, אך צריכים להיות הורים מעורבים.
ילדים הם צופים אקטיביים בכל הנעשה בחייהם והם כל הזמן עסוקים בפרשנות –
מה קורה לי? למה זה קורה לי?
מה קורה לי מה קורה?
התפקיד שלנו כהורים הוא להיות שם, יחד איתם, ולהכניס תרגום לגוף הסרט.
אנחנו צריכים להכניס טקסט לתוך החוויה והמציאות שלהם.
ואיך?
לתווך להם את המציאות ולנרמל אותה, להכניס לפרופורציה, לתווך ערכים, להציב גבולות ולייצר הסכמים. היום ילדים נראים מאוד בוגרים ועצמאיים אבל זה הבלבול, הם ילדים במסווה של בוגרים. אבל הם עדיין ילדים, הם עדיין זקוקים לליווי ולהדרכה שלנו ולמעורבות שלנו.
אל תשאירו אותם לבד להתמודד עם אתגרי הגיל.
והאתגרים היום לא פשוטים.
זקוקים לנו, תמיד
Photo by Limor Zellermayer on Unsplash
הגדרה מחדש – התפקיד ההורי
אז לסיום, כדי להחליט מה באחריותי כחלק מההורות זה דורש מאיתנו עבודת מודעות הורית קלה.
תשאלו את עצמכם -
אז מה לדעתי מרכיב את התפקיד ההורי שלי?
מי אני רוצה להיות שם בעבור הילד שלי כהורה?
ואיך זה יבוא לידי ביטוי במציאות?
אלו שאלות חשובות של מודעות הורית בכדי לברר את התפקיד ההורי שלנו.
כל הורה מגדיר לעצמו אחרת את התפקיד ההורי שלו וכמחנך.
היחסים – הם מטרת העל תזכרו, היחסים עם הילדים שלנו – הם מטרת העל.
זה לא אומר להפוך מהורה לחבר, אל תתבלבלו, אתם עדיין ההורה,
אך הורה שהוא סמכותי, כזה שניתן לסמוך עליו ושהיחסים עמו טובים.
אנחנו לא רוצים להשאיר את הילדים שלנו לבד, הם זקוקים לנו,
בכל גיל, ובעידן הזה, יותר מתמיד.
שלכם,
דפנה יודפת
מדריכת הורים ומנחת קבוצות הורים,
מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך.
מתמחה בגילאי לידה עד גיל ההתבגרות.
אמא ל-3 וגרה בתל אביב. מלווה הורים בהורות,
מעבירה סדנאות והרצאות בחברות ובאופן פרטי.
בעלת B.A במדעי ההתנהגות ו- M.A במשפטים.
מזמינה אתכם לשבת על ספה בנעלי בית, וליצור קשר בכיף.