היי הורים יקרים, גם אצלכם בבית מרגישים כבר את אווירת סוף השנה?
אומנם השנה התנהלה שלא בשגרה (הקורונה), אבל אם גם אצלכם מדברים על מסיבת הסיום /החברים שממשיכים איתם שנה הבאה /החברים שעוברים דירה (ולזה יוקדש הבלוג הבא), אז זה ממש הזמן לקרוא את הבלוג. והפעם, נושא סופר חשוב, אולי כי לא לימדו אותנו להתמודד עמו, והוא - פרידות!. אז השנה, שהייתה לא רגילה בכלל, זה חשוב יותר מתמיד! בואו לקבל כלים בבלוג זריז.
בסימן פרידה.
כל אחד מתמודד אחרת עם נושא הפרידות,
לכן חשוב לזכור שלילדים שלנו, בכל גיל, זו התמודדות.
וכמו התמודדויות אחרות שהם חווים בחיים ושאנחנו נרצה להיות שם בשבילם ולצייד אותם בכלים חשוב שנחשוב -
מה אנחנו נרצה ללמד אותם על פרידות?
כל סוף הוא התחלה חדשה. האומנם?!
כולנו מכירים את המשפט אבל - האומנם?!
בואו נעשה רגע סדר, ולפני שנקפוץ להתחלה החדשה,
סוף, ממהותו - הוא קודם כל סוף!
ורק כשהוא נגמר מתחיל משהו מחדש. לכן, סוף שנה מלווה בפרידה,
קטנה או גדולה,
וצריך לתת לזה מקום.
פרידה. סוף. פרידה. התחלה.
אז למה קשה לנו לשהות ב"סוף"?
זה לא סוד.
אנחנו חיים בחברה שמנסה לצבוע את הקשיים וההתמודדויות באופטימיות,
ושהמשפט הכי נפוץ בה כשמשהו לא מזהיר קורה זה - "יהיה טוב".
חברה שבמירוץ אחרי הדבר הבא,
וכזו שמנסה לדלג על הכאב.
אבל בעיקר, חברה שלא עוצרת להתמודד ולעבד את מה שהיה.
האם זה חייב להיות כך עם הילדים שלנו? לא...
אפשר ללמד להיפרד.
חשבתם פעם אם אנחנו מלמדים את הילדים שלנו להיפרד?
ואם כן, איך?
בתקופה הזו של סוף השנה הילדים הגדולים והקטנים מתמודדים עם כל מיני התמודדויות של סוף.
להיפרד מהחברים,
להיפרד מהגן או הכיתה המוכרים,
להיפרד מאנשי הצוות וההוראה,
אז איך נלמד אותם להיפרד?
"אתה מתחיל הכי מהר שלך, ולאט לאט אתה מגביר"
אז זהו, שלא!
תסכימו איתי שזו הגישה הישראלית הרווחת כמעט לכל דבר,
אבל יש רגעים בחיים, וגם בישראל הנמרצת, שכן דורשים עצירה והשתהות,
וזה משהו שצריך ללמד ילדים בכדי שיקבלו כלי אפקטיבי לחיים,
כזה שיעזור להם להתמודד עם סופים ופרידות.
"מבחינתי פרידה - זה לשהות ברגע. פשוט להיות".
לא הכל זה זבנג וגמרנו.
לכן פרידה זה משהו ששווה ללמד ילדים:
ללמד שפרידה זה תהליך.
ללמד שפרידה לוקחת זמן.
ללמד שפרידה דורשת עיבוד.
ללמד שכדאי וחשוב להיפרד.
"המלצה שלי אליכם, את השנה הזו כדאי לעבד!
ולמה? כי זו לא הייתה שנה רגילה".
ולכן סוף השנה עם ילדים הוא רגע כזה שדורש השתהות ועיבוד
וההמלצה שלי אליכם, את השנה הזו - כדאי לעבד!
ולמה? כי זו לא הייתה שנה רגילה,
הילדים של כולנו חוו אי אילו חוויות.
היו אפילו חוויות של פרידה עוד במהלך השנה
כאשר חוו חוסר וודאות, יציאה משגרה,
ולא התראו עם החברים תקופה ממושכת.
לכן, על אחת כמה וכמה,
עדיף שאת תהליך הפרידה נעשה מסודר ועם תיווך מתאים ורגיש.
איפה אנחנו כהורים נמצאים בתהליך הזה של הפרידה?
מי אנחנו רוצים להיות שם בעבורם?
ומה אנחנו רוצים ללמד אותם על פרידות?
ללמד אותם להיפרד, זה התפקיד שלנו. בדיוק כמו ללמד אותם ללכת.
"כל אחד מאיתנו חווה פרידות בחייו ועוד יחווה.
פרידה זה חלק בלתי נמנע מהחיים.
לכן, לדעת להיפרד - זה כלי וזו מיומנות חשובה לחיים".
אז מה לפרידות ולהורות?
כהורים אנחנו צריכים להיות במודעות שאנחנו צריכים ללמד את הילדים איך להיפרד.
זו למידה כמו שאר הלמידות.
היינו שם ללמד אותם ללכת.
היינו שם ללמד אותם ליפול ולקום.
עכשיו צריך ללמד אותם להיפרד ואז גם להתחיל מחדש.
זו למידה משמעותית והכנה לחיים שיכולה לקרות רק אם יש לילד מבוגר לידו שמאפשר לו להתנסות בתנאי המעבדה בבית.
מבוגר שעוזר לו,
שמתווך לו את המציאות,
שמשקף לו את הרגשות שלו ומשיים אותם,
מישהו מקשיב, מכיל ואמפתי.
נשמע פשוט?
אז זהו, שלא!.
אז מה הסיפור שלנו עם פרידות?
יש סיבות רבות למה זה קשה לנו לעשות את זה הלכה למעשה
אך הבולטות שבהן הן שתיים.
האחת, לנו כהורים יש משאלת לב מודעת או לא מודעת
לחסוך מהילדים שלנו כאב מהתמודדות לא נעימה ולדלג עליה.
השנייה, הרבה פעמים ההורה, שלו עצמו יש קושי בפרידות,
מתקשה לראות את הילד שלו בסיטואציות שמצריכות התמודדות בפרידה.
השאלה, האם אנחנו לא שודדים להם אחלה הזדמנות ללמידה?
ומה אנחנו מלמדים אותם בזה?
שהעולם הוא מקום מדהים ושתמיד הכל טוב, כיף ונעים?
או שאנחנו לידם ומלווים אותם בהתמודדות הכי חשובה שהיא הלמידה עצמה?
Unfinished Business
לחלקנו יש "אישו" או Unfinished Business עם פרידות.
חלק בורחים מהפרידה וכבר חותכים לפני,
חלק מכחישים שזה הסוף,
חלק לוקחים את הפרידה מאוד קשה,
וחלק מקבלים את הפרידה כעובדה.
בטח כשאתם חושבים על עצמכם אתם יכולים לזהות מה הסיפור שלכם עם פרידות.
המקום שנרצה לאפשר לילדים הוא זה המתמודד,
שבו אנחנו עוצרים ומבינים שנגמר,
כבר לא יהיה בדיוק אותו הדבר,
ואפשר להיות לרגע בכאב, בעצב, בבאסה,
לאפשר את המרחב שזה זמן של פרידה,
ורק אחר כך לקפוץ להתחלה החדשה.
החיים הם עליות וירידות, חשוב שנצייד אותם בהתאם
אז תאכלס, מה אנחנו כהורים יכולים לעשות בסימן פרידות?
1. קודם כל לדבר ולתווך מציאות: לדבר את הנושא, בכל גיל ובהתאם ליכולת.
זה יכול להיות פשוט וקליל, סביב ארוחה משפחתית או בילוי.
בואו נאוורר את הנושא.
זה לא חייב להיות כבד אבל חשוב שיהיה מדובר.
פשוט להגיד – "חמוד, אתה יודע זה סוף שנה,
אנחנו נפרדים מהחברים ומהצוות,
את החברים האלה אולי אנחנו לא נראה שנה הבאה שניכנס לגן החדש.
הגננת שליוותה אותך השנה לא תמשיך שנה הבאה,
אנחנו נפרדים ממנה ואומרים יפה שלום.
אנחנו נזכור אותה ונוכל גם לשמור על קשר ולבוא לבקר בגן..."
2. שימוש בכלי ההטרמה - נסביר בכמה מילים מה המשמעות של פרידה וסוף שנה ונכין את הילדים לפרידה מראש על ידי הטרמה.
לדוגמא, על פרידה מהגננת נעשה הכנה מראש -
זה השבוע האחרון שלך איתה.
שנה הבאה תהיה גננת אחרת. כך מספר ימים נזכיר ונשוחח על כך.
3. שימוש בכלי ההקשבה - נאפשר לילדים לבטא את עצמם ונהיה בהקשבה.
לשאול ולשמוע איך הם עם הפרידה וסוף השנה.
כל תגובה מתקבלת באמפתיה והבנה, גם כועסת ומתוסכלת.
4. שימוש בכלי השיתוף ההורי - נשתף בחוויות עבר שלנו שנפרדנו ממורה אהוב, חבר קרוב, מכיתה/גן שמאוד אהבנו.
שתפו בחוויה קלילה, לא טראומתית כמובן.
ילדים מאוד אוהבים להבין שהאמא/האבא הגדולים האלה הם בעצם ממש כמוני הקטן והחמוד,
וגם הם התמודדו בדיוק עם אותם אתגרים ופחדים.
יש בזה מסר מאוד מנרמל ומרגיע.
"אתה לא היחיד שחווה פרידה,
אני כאן איתך ואני יודע בדיוק איך זה מרגיש".
5. לשיים את הרגשות - נתמלל ונכניס בגוף הסרט שהילדים כרגע אולי חווים איזשהו טקסט, תרגום או פרשנות שהם יוכלו להתחבר אליהם ולהזדהות עמם.
לדוגמא – "נכון שאתה קצת אולי עצוב שהשנה נגמרת?".
נוכל לעזור להם להבין מה הם חווים ומרגישים.
6. עידוד, עידוד, ושוב? עידוד! - להעלות להם את תחושת הערך שלהם בעייני עצמם.
זה חלק מהתפקיד ההורי שלנו להיות להם ספר הזיכרונות שלהם!
להזכיר להם את הכוחות והיכולות שלהם להתמודד.
להזכיר להם התמודדויות עבר שהתגברו עליהן.
ילדים לא זוכרים על מה כבר הצליחו להתגבר,
בואו נספר להם את הסיפור,
נזכיר להם כמה כבר התמודדו בהתמודדויות קודמות.
7. וכל הדברים הנוספים שאני סומכת עליכם שאתם יודעים לעשות מניסיונכם -
אם להכין לשנה הבאה, להפגיש עם ילדים חדשים/ הצוות/ הגן/ בית הספר ועוד...
אז מי אתם רוצים להיות שם בעבורם בתקופת סוף השנה והפרידות הזו?
קחו את זה כחומר למחשבה. כי כל סוף הוא קודם כל סוף,
ועכשיו שנתנו על זה את הדעת,
אז הוא גם התחלה חדשה.
שיהיה סיום שנה קל, והתחלה טובה,
שלכם, דפנה יודפת,
מדריכת הורים ומנחת קבוצות הורים,
מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך.
050-4082212